פונוסטייג’/קדם מגבר

במהלך התפתחות הפטיפון כמדיום נפוץ, עמדה בפני חברות התקליטים בעיה, כמות המידע שניתן לאחסן על תקליט היה קטן מאוד, הפתרון היה צמצום טווח התדרים בעת הטבעת התקליט, ובשפה פשוטה, הטביעו את המוסיקה ללא באסים (תדרים נמוכים), צעד זה אפשר לאחסן כמות נתונים גדולה יותר

במהלך השנים, יצרנים ואולפנים שונים השתמשו בשיטות שונות, ויצרו תקן משלהם.

עד שבסופו של דבר הגיעו לתקן אחיד של תעשיית המוסיקה שנקרא RIAA curve  

השרטוט הבא ממחיש איך נראה טווח התדרים בעת הטבעת התקליט, וככה זה נשמע כאשר מחברים פטיפון לכניסת AUX/CD במגבר.

עקומת RIAA

עכשיו יש לנו תקליט ביד, אבל לא ממש ניתן להאזין לו, הצעד הבא היה לייצר התקן שיודע ליצור עקומה הפוכה לזו שלפיה הטביעו את הנתונים בתקליט

לאחר שימוש במעגל התיקון, עקומת התדר תראה פחות או יותר ככה

סוגי פונוסטייג’ים

בשנים עברו, מרבית המגברים והרסיברים הביתיים כללו כניסת פטיפון אחת או יותר.

כשהחל המעבר למדיה דיגיטלית, ירדו בהתאמה כמות המגברים שכללו בתוכם כניסות פטיפון, כך שנוצר ביקוש בשתי גזרות עיקריות, חובבים שגילו (או גילו מחדש) את התקליט והחובבים ה”כבדים” יותר שמעולם לא זנחו את הפטיפון אך דרשו איכות ונאמנות למקור גבוהים יותר.

אם נעזוב את שיטות ההגברה השונות (טרנזיסטורים, שפופרות ריק – “מנורות” או גם וגם)

קיימים שני סוגים של פונוסטייג’ים, כאלה המסוגלים להגביר ראשי MM בלבד, פונוסטייג’ זה הוא הנפוץ ביותר וגם זול יותר לייצור, ופונוסטייג’ים המסוגלים להגביר גם ראשי MM וגם ראשי MC ,פונוסטייג’ים מסוג זה יקרים יותר לייצור ובחלקם מאפשרים שליטה על פרמטרים נוספים, כמו התנגדות,קיבול ועוצמת כניסה.

כמובן שחלוקה זו היא שרירותית ויש טובים יותר וטובים פחות משני הסוגים

שנאי סטפ אפ

שנאי סטפ אפ או בקיצור SUT מיועד לפתור עניין אחר, כאשר רוצים להגביר ראש MC בעל מתח מוצא נמוך מאוד, מסוג low, באמצעות פונוסטייג’ המיועד לראשי MM,ניתן להוסיף שנאי בין הפטיפון לבין הפונוסטייג’ על מנת להגביר את האות באמצעות השנאי, בשנאים הטובים ניתן להגיע לשיפור משמעותי גם בפונוסטייג’ים המאפשרים הגברת ראשי MC גם ללא שנאי.